פליטים, מהגרים או מסתננים?
מבקשי מקלט אפריקאים מהווים פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה בישראל, מספר קטן אפילו בהשוואה לסך כל העובדים הזרים בישראל (כ-30,000 מבקשי מקלט לעומת יותר מ-80,000 עובדים זרים). למרות גודלה הקטן של הקהילה, מבקשי המקלט סומנו כמטרה על ידי פוליטיקאים שונים אשר מציגים אותם כ"מסתננים" או "מהגרי עבודה" במטרה לאלצם לעזוב את ישראל.
ככל שחשיבות נושא הפליטים עולה בכל העולם, כך עולה הצורך במנגנון בחינת בקשות מקלט יעיל. כדי להבין מדוע מבקשי המקלט האפריקאים בישראל טוענים להיותם פליטים, עלינו לשאול: מדוע הם עזבו את בתיהם? ומדוע הם לא יכולים לחזור?
באמצע שנת 2019 חיו בישראל בסביבות 32,000 מבקשי מקלט אפריקאים. מתוכם יותר מ-70% נמלטו מאריתרא וקרוב ל-20% הגיעו מדרום סודן (מקור).
אריתראה: "צפון קוריאה של אפריקה"
אריתראה היא הדיקטטורות האכזריות ביותר בעולם כיום, והיא אחת מהמדינות שמייצאות הכי הרבה פליטים. רבים ברחו מאריתראה עקב גיוס צבאי כפוי ובלתי מוגבל; מ-1995, כל אזרח אריתראי מעל גיל 18 נדרש להשלים את שנת לימודיו האחרונה במחנה הכשרה צבאית בשם סאווה, משם הוא ממשיך לגיוס. השירות הצבאי במדינה יכול להתארך ללא הגבלה, וארגון העבדות הבינלאומי הגדיא אותו כעבודת כפייה מכיוון שהוא משתרע מעבר למשימות צבאיות כלליות וכולל עבודות חובה בתשתיות וחקלאות (מקור). כאשר אזרחים מסרבים לשרת או נתפסים כשהם מנסים לעזוב את המדינה, הם נעצרים, נכלאים ומעונים ללא משפט בבתי כלא בתנאים מחרידים. ברגע שהם עזבו את המדינה, הם נחשבים לאויביי המדינה ויכולים להיכלא ולהיות מעונים בשובם.
בעבר שהו בישראל כ-60,000 אריתראים. רק 13 מהם הוכרו כפליטים.
סודן: רצח עם מתמשך ואי יציבות פוליטית
כמעט 20% ממבקשי המקלט בישראל מגיעים מסודן, ומרביתם ברחו מרצח העם בדרפור. הקונפליקט בדרפור עודנו נמשך, וסודן נמצאת בעיצומו של משבר פוליטי מאז הפלת הדיקטטור האכזר עומר אל-באשיר באפריל 2019. הצבא והתנועה הפרו-דמוקרטית נמצאים במאבק כוחות שהוביל לחוסר יציבות, הפגנות ענק והריגות.
רצח העם בדארפור מתבצע על-ידי מיליציות ערביות בשם הג'ינג'אוויד, שטובחות בשבטים האפריקאיים המקומיים בתמיכת הצבא. מבקשי מקלט מסוימים הגיעו לישראל מחלקה הדרומי של סודן, והם נרדפים על-ידי הממשלה בשל הזדהותם כדרום-סודנים ורצונם להתאחד עם מדינת דרום סודן. כמו כן, ישראל וסודן הן מדינות אויבות ללא קשרים דיפלומטיים, מצב המסבך חזרה פוטנציאלית של מבקשי מקלט למדינה.
נכון להיום רק אזרח סודני אחד - חבר ועדת הביקורת שלנו - הוכר כפליט על-ידי מדינת ישראל.
מדינות מוצא אחרות
אתיופיה
מספר קטן אך גדל של מבקשי מקלט מגיעים מאתיופיה. מתנגדים פוליטיים ועיתונאים באתיופיה מתמודדים עם הטרדות, איומים ומעצרים. אנשי ביטחון השתמשו בכוח מופרז כנגד מפגינים, אשר לעיתים הסתיים במוות. הממשלות האתיופיות השונות מסלקות בכפייה קהילות מקומיות מאזורים שהיא רוצה לפתח, ובשנים האחרונות המדינה הוציאה אל מחוץ לחוק מערכות יחסים חד מיניות.
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
כ-400 מבקשי מקלט קונגולזים חוסים בישראל למעלה משני עשורים. במרכז ובמזרח מולדתם, מספר קבוצות מזוינות וכוחות ביטחון ממשלתיים תוקפים אזרחים. במדינה קיים דיכוי פוליטי נרחב והפרת זכויות אדם נגד מנהיגי ותומכי אופוזיציה, עיתונאיים ופעילים. הבחירות שנערכו בדצמבר 2018 לא היו סדירות, ודיכוי המצביעים היה נרחב. 4.5 מליון בני אדם נעקרו מבתיהם בקונגו, ויותר מ130,000 פליטים נמלטו למדינות שכנות. גורמים בממשל הכחישו כי קיים משבר הומניטרי במדינה ולא לקחו חלק בוועידה בינלאומית אשר גייסה 1.7 מיליארד דולר לסיוע חירום עבור אזרחיה.
המילים בהן אנחנו משתמשים
"מסתנן" הוא איום. מהגר עבודה מגיעה למדינה חדשה בשביל עבודה. פליט נמלט מארץ מולדתו בעקבות פחד מבוסס היטב מפני רדיפה, עינויים או מצבים הדומים לעבדות. למרות שאלפי מבקשי מקלט אפריקאים לא זכו לקבל מעמד של פליט בישראל, בודדים מתוכם (פחות מ-0.5%) הצליחו. המדיניות הנוכחית בישראל נוהגת במבקשי המקלט כאיומים, ומטרתה לאלץ אותם לעזוב. האסטרטגיה הזו ממשיכה לסכן את מבקשי המקלט ללא ערובה אמיתית להגנה משפטית או ביטחון. עם זאת, עבור רבים ממבקשי המקלט חזרה למולדת עדיים לא מהווה אפשרות בטוחה.